|
||||||||||||||
|
||||||||||||||
|
בימים הראשונים לאחר העלייה לקרקע, לא היו מים. היו מביאים מים במיכל גדול, אבל המים האלה לא יכלו לספק את כל הצרכים. כדי להתקלח, היו החבר'ה נוסעים להראל. הנסיעה למקלחת בהראל היתה מלווה בהרפתקאות. היו נוסעים, מתקלחים טוב, מתלבשים בבגדי -שבת מגוהצים. כשהיו חוזרים, היו נתקעים באחת העליות בבוץ, והאוטו היה מתחיל לשקוע. כולם היו יורדים, נכנסים לשלולית-הבוץ, דוחפים, ומגיעים לנחשון מלוכלכים מכף רגל ועד ראש .
יומלה ודן מאיר היו חופרים בורות בשביל הקרן-הקיימת, בגבעות שליד בקוע. לפי חוקי הקרן-הקיימת, אסור היה להם לחפור יותר מ-25 בורות ליום. דעת -הקהל היתה נגדם, וטענה שהם צריכים להשלים את יום העבודה בבית, אבל הם לא נכנעו וחיפשו דרך איך להשלים את היום הגבעות. בבוקר היו הולכים ברגל עד לגבעה, וחופרים את כל הבורות עד 8. ב-8 היו מכינים ארוחה טובה, אוכלים עד 12, ודנלה הי מספר סרטים. כשהיה דנלה מתחיל לספר סרט, היה יומלה משקיט אותו ואומר: "דנלה, ספר בשקט - ישמעו אותך בבית". כשלא היתה עבודה בקיבוץ, יצאו חבר'ה לפלוגת- עבודה בגבעת-ברנר. יהודה פרייס גר באוהל אחד עם יהושע, באחד הבקרים ניגש השומר ליהודה, טלטל אותו וצעק: "יהושע, קום!" יהודה פרייס קפץ, והתלבש במהירות עצומה. כשהיה מוכן לגמרי, תפס פתאום את הראש, והתחיל לרוץ בחוצות הקיבוץ ולצעוק לשומר:"אבל אני א יהושע! אבל אני לא !יהושע !!! בתקוםת ההכשרה בבית-אלפא, נסעו החבר'ה ללשכת הגיוס של עפולה. בין הייתר הם עברו שם בדיקות שמיעה. היה רופא, שהיה לוחש מלים לאוזן, והיה צריך לזהות מה הוא אמר. כשנכנס גרי, לחש לו הרופא "אחד". גרי ענה - "אחד". לחש הרופא "שנים" - ענה גרי "שנים". "חיפה" = לחש הרופא, ענה גרי "שלש". ירושלים" - "ארבע" . שמיל ויהודה פרייס הצטרפו למחתרת לאחר תקופת מועמדות. כל עוד היו מועמדים. נתנו להם לשמור בחוץ כשנערכו ישיבות סודיות במקלט, בטענה שלעולם לא יעזבו את נחשון, כיוון שאחרת עלולה המחתרת להתגלות. היום אף אחד מהם איננו בנחשון - השומרים נשארו. מירה ודן חזרו לילה אחד עם המאסף מתל-אביב, וחיכו שיבואו לקחת אותם. פתאום הופיע ג'יפ של משמר- הגבול, והשוטר שישב בו שאל אותם מה הם עושים בסיבוב בשעה כזו. הם אמרו לו שזה בסדר, אבל השוטר התרגש מאוד, העלה אותם על הרכב, כל השוטרים בג'יפ דרכו את נשק, וככה נסעו מירה ודן לנחשון עם אבטחה צמודה. את "חלקה 5" שבשטח ההפקר עיבד הקיבוץ כמעט מאז היותו. יום לאחר מלחמת ששת-הימים, עברה קבוצת מטיילים ליד החלקה, וראתה את עובדי הפלחין מעברים קווים. המדריך הצביע עליהם בהתלהבות, ואמר: "תראו את החבר'ה שלנו! רק נגמרה המלחמה - כבר העבירו משאבה, ומשקים. פעם ישב יהודה פרייס באחת ההרצאות בקורס למרכזי - משק בגבעת- חביבה. המרצה דיבר על צורות איבוק בגן- הירק. וסיפר על שיטה לאבק בעזרת גרביים שממלאים אותם בחומר. יהודה פרייס נדהם, קם ממקומו ברוב חשיבות ושאל: "כמה גרביים לדונם". יום אחד בא אל ג'יליאן אורח מאנגליה. לפנות ערב נתקף כאב בטן, בא לענת וקיבל נר. בערב מגיעה ג'יליאן לחדר ורואה אותו חותך את הנר לחתיכות. שואלת אותו ג'יליאן - "מה זה?!" אומר הגבר: "קשה לבלוע את זה שלם". רמי שפן היה צריך להדריך את הנגלה השלישית של הטיול לסיני. לשם כך הוא יצא גם עם הטיול השני, ועשה סימנים לכל אורך הדרך, כדי שלא יהיו לו בעיות באיתור המסלול. במקום אחד הניח קופסת סרדינים, ובנקודה אחרת רשם "עץ עם זבובים". בטיול השלישי הוא היה עסוק כל הדרך בחיפושים אחר הסימנים שלו. כשהיה בנחשון אמבולנס, היו עולים אתו מדי פעם לירושלים. לאמבולנס היתה כמובן סירנה, וכדי לעשות רושם ולהגיע מהר לירושלים, היה הנהג מפעיל אותה. כל האוטובוסים היו זזים ימינה, האמבולנס היה מתאמץ, הנהג היה נותן גז, ולא מצליח לעקוף אותם. יהודה פרייס עבד ערב אחד במטבח.כשהגיעה השעה 6, ניתר ממקומו בבהלה, טפח על מצחו בחוזקה וצעק: "אוי-יו-יו-יו-יוי, שכחתי להעמיד סיר לתה!" בריצה קלה הגיע והעמיד סיר, הדליק את הגז וישב בניחותא לאכול. בשעה 6.30 ניתר שוב ממקומו וצעק: "אוי-יו-יו-יו-יוי, שכחתי למלא את הסיר במים!!"