הגעת אלינו לאחר אסון כבד שפקד אתכם, ואתה מטופל ב- 5 ילדים קטנים ורכים.
פתחנו לך את ביתנו בתחילה בעזרה קטנה ליאיר התינוק שרק נולד, ואחר כך לכל בני המשפחה.

לא קל היה לך, מצד אחד האסון ובנוסף המעבר מצורת חיים של מושבניק לצורת חיים של קיבוץ. לעזרתכם באה סבתא שרה ז"ל אשה עם חוכמת חיים רבה ועזרה ככל יכולתה למרות גילה. רחל ישראלי שהייתה הרוח החיה למשימה, וחיבוק של מערכת החינוך שעזרה להחלטתך למצוא מחדש את ביתך.

טבעית הייתה השתלבותך בלול ענף שהיה מוכר לך מעיסוקך בעבר. כאשר נבחרתי לריכוז המשק, לקחת על עצמך את ניהול שלוחת הביצים והפטם לצערנו לא לזמן רב.

נפלת למשכב שממנו לא יכולת לחזור לענף. בהמשך, הצטרפת לצוות עובדי צפית בעזרה ותמיכה לילדים. היית מהראשונים שגילו את המחשב בתוכנו, למדת אותו ולימדת. בהנהלת חשבונות באר"ן ובכל מה שקשור למקצוע זה היית מעורה.

ובין כל זה שיקמת את המשפחה והצטרפה נעמה לחייך כצמד חמד זוג נאה, ויותר יותר השתלבת במסורת הבלומית קונצרטים, טיולים נשיקות וחיבוקים הכל מתוכנן בפרטי פרטים, ומטפח בילויים ושלא יהיו רגעי זמן פנויים.
ובינתיים הילדים מתעופפים וכל אחד את ביתו מקים, ואתה עובר את כל החרדות הדאגות והשמחות. נולדים הנכדים וממלאים את הלב ונותנים הרבה שמחת חיים.
למרות כל זה למצב בריאותך יש כיוונים אחרים החולי תוקף אותך מכל הצדדים, צינטורים, ניתוחי לב פתוחים והרבה תרופות וכדורים וכל הזמן חרדות ודאגות מטרידות.

ודווקא בתחביבך האחרון עם חכה ביד מול הים והדגים אתה מתמוטט ומתמודד עם החיים. והמשפחה כולה מתגייסת ללא כניעה, איזה אהבה, איזה מסירות של נעמה הילדים ונכדים. חיבוקים ונשיקות דיבורים ברצף ללא לאות שגם הרופאים טוענים שזה איפשר להמשיך ולהתמודד בכאבים שכנראה היו סופיים.

ביקרתי אותך לעתים התעניינתי במצבך באופן יום יומי בטלפון ופנים אל פנים. ברומטר מצבך היה כמו הגרף של המוניטור עליות וירידות. החרדות לא עזבו ונדמה היה שיש שיפור, אבל אתה לא יכולת עוד ולא עמד לך הכוח להתמודד עוד.

היום אנחנו מביאים אותך למנוחת עולמים ושינעמו לך רגבי עפר ביתך ביתנו.

ולכם נעמה היקרה, הילדים והנכדים החביבים אנחנו איתכם ביתנו ביתכם.

יוסי מוצ'ניק