לתת בלי גבולות

איה המקור ממנו נחצבןתמילות הצער,
הכאב, המצוק, היגון, האסון,
תגידי לי פנינוש אחותי -
כי כמה מהן לי ממש חסרות
כדי לספר לך מה שהרגשתי
בשעה שעמדתי לידך, ליד הארון,
רואה את התמונה, שומעת הקולות
מנסה למקד מבט אחרון מבעד לדמעות.
רק רגע, אל תקחו אותה מפה
תנו לי עוד כמה דקות לבכות.
אמא, מירי, מאיר, בועז, דני, מיכלי, ילדים שלי אהובים
את פנינהל'ה שלנו נושאים עכשיו המלאכים
ולוקחים אותה אל המקום בשמים
שנמצאים בו כל האנשים הטובים.
ואת נפשה שהזדככה ביסורים ומכאובים
מלטף הנהר היוצא מעדן -
רק אנחנו שכל כך חסרים אותה
רק אנחנו בוכים.
לכל אחד מאיתנו נשאר משהו עצום וגדול
מהאשה הנפלאה הזאת.
דברים שהם בית ספר לחיים ולא רק בזכרונות.
צריך ללמוד מפנינה איך עוד בחיים אפשר מלאך להיות.
לשמוע רחשי ליבו של השני, לתת בלי גבולות,
להושיט יד אוהבת - בדיוק מתי שצריך ליטוף,
כתף, אוזניים קשובות.
כן, להיות בן אדם זו חוויה גדולה, גדולה מאד.
ופנינה היתה בן אדם עצום, תמיד נזכור אותה כזאת.
גופה המוכה מכוסה בעפר ופרחים
אבל שם למעלה שומר עליה האלוקים,
כמו על אוצר יקר, נדיר ואהוב.
וכשיתגשם חזון הנביא, יקרום גופה עור וגידים
והיא תחזור להיות איתנו, פנינה שלנו תשוב.
אשה קטנה - גדולה, קשה לי העדרך
נפשי הבוכיה חולה אהבתך
נעמת לי עד מאד - אדם, אחות, ואחותי…
אפילו שאת שם - תמיד, תמיד איתי.

עפרה, אחותך.